החכמים ההינדואיסטים הקדמונים התבוננו על החיים וגילו שהאדם סובל, מעצם הקיום בגוף גשמי קיים סבל. אצל כולנו קיים מנעד של אי שביעות רצון ועד סבל בתקופות חיים שונות.
בכל רגע נתון האדם שואף לשני דברים: 1. להשיג טוב 2. להשתחרר מסבל.
מהרגע שאנו קמים בבוקר, שני דברים אלו מניעים אותנו, להשיג טוב ולהשתחרר מסבל, בדברים משמעותיים וגם בדברים הקטנים של החיים.
אך האם אנחנו מצליחים להשיג טוב קבוע?
הרישים הקדומים חקרו ומצאו שהאדם סובל כיוון שהוא מחפש את הטוב הקבוע במקום שהוא מטבעו משתנה, בעולם התופעות.
מתוך החקירה הזו התפתחו בהודו שש דרשנות (אסכולות פילוסופיות), שכולן מכוונות לתת מענה לשאלת הסבל האנושי.
הדרשנה השלישית נקראת סאנקהיה- והיא מלמדת אותנו שאם יהיה לנו ידע לגבי טבע המציאות (פרקריטי) והטבע המודע שלנו (פורושה), ידע זה ישחרר אותנו מסבל.
הדרשנה הרביעית היא דרשנת היוגה- והיא טוענת שכל מה שהסמקיה מלמדת הוא נכון, אבל הידע התאורטי לא מספיק, צריך לתרגל כלים מעשיים כדי להשתחרר מהסבל. הסמקיה היא כמו מפה והיוגה היא ההנחיות כיצד ללכת אל עבר המטרה.
הרצון להשתחרר מסבל ולהשיג את הטוב, משותף לכל הברואים (בני אדם, בעלי חיים, צמחים) זהו חוק שכל הבריאה כפופה אליו.
תורת הסאנקהיה מציגה עשרים וחמישה פוטנציאלים והיווצרותם בסדר אבולוציוני, ומראה לנו כיצד הבריאה מתפתחת. הטקסט המתאר את המבנה הזה נקרא Samkhya karika. זהו טקסט הבנוי ממשפטים קצרים (קאריקות), והוא מתאר את הפוטנציאלים, היווצרותם, תכונותיהם, היחסים ביניהם וכיצד האדם מושפע ופועל בתוך מציאות זו.
הסאנקהיה היא הבסיס התיאורטי לדרך היוגה, היא כמו המפה של תפיסת המציאות ואילו היוגה נותנת את הכלים להליכה בדרך. הסאנקהיה הוא מודל רעיוני, עיוני, פילוסופי, בעוד היוגה היא יישומית ונותנת כלים ממשיים על מנת להגיע למטרת השחרור מהסבל והגשמת התכלית. אנו לומדים את המפה כדי להבין מדוע אנו משתמשים בכלים של היוגה ולאן דרך זו תיקח אותנו.
לפי הסאנקהיה, מקור המציאות הוא בשני פוטנציאלים, פורושה ופרקריטי, מודעות מצד אחד ועולם התופעות מצד שני, לאלו יש תכונות שונות ומנוגדות ויחד הם אחראים ליצירת המציאות שלנו כפי שאנו מכירים אותה.
פוטנציאל אחד נקרא פורושה, מודעות טהורה, והוא קבוע, נצחי ובלתי משתנה. זה למעשה אנחנו, כל אחד מאיתנו יש לו היכולת להיות מודע, היכולת הזו לא משתנה.
פוטנציאל שני נקרא פרקריטי, חומר, משתנה, זמנית, חולפת.
פרקריטי היא עולם התופעות ובכדי שהיא תוכל להשתנות היא בנויה משלושה כוחות הנקראים גונות:
הגונה ראג'ס מאופיינת על ידי להיטות, חום, צבע אדום. לדוגמא- ריבוי משימות, חוסר שקט בגוף ובהכרה.
הגונה תאמס מאופיינת על ידי כבדות, עייפות, צבע שחור. לדוגמא- אנו בתמס כשקמים בבוקר, אחרי ארוחה כבדה, לפני הווסת, אחרי מעט שעות שינה.
הגונה סטווה מאופיינת על ידי שקיפות, צלילות מחשבתית, צבע לבן. לדוגמא- אחרי שינה טובה, הליכה בטבע וחיוניות.
גם ההכרה שלנו מקבלת ומשתנה בהתאם לגונות:
הכרה תמסית היא הכרה עכורה, כהה, כבדה המאופיינת בראיה אשליתית
הכרה רג'סית היא הכרה תזזיתית, הנודדת ממקום למקום
הכרה סטווית היא הכרה בהירה, ממוקדת וריקה מרשמים מתנים
במפגש בין פורושה לפרקריטי נוצר העולם.
היחסים בין פורושה לפרקריטי
פורושה הוא הפוטנציאל המביא את הצורך לקיום הבריאה. לפוטנציאל זה של מודעות וראיה, כמו לכל פוטנציאל יש צורך להתגלות והוא מביא צורך זה.
פרקריטי היא פוטנציאל של חומר והיא נחלצת לעזרתו של פורושה ומתממשת במציאות על מנת לענות על הצורך שלו אל עבר גילויו. פרקריטי מתממשת באינסוף צורות וסיטואציות ותפקידה לשרת את פורושה (הרואה) אל עבר גילויו העצמי. כל הדברים נוצרים, רק על מנת לשרת אותנו אל עבר גילוי המודעות האנושית שלנו.
דוגמה ליחסים בין פורושה לפרקריטי ניתן לראות בסיפור "אומנות ההקשבה לפעימות הלב", בסיפור יש אדם אחד נכה ואדם אחד עיוור. אחד רואה היטב אך לא יכול ללכת ולפעול והשני יכול ללכת ולפעול בעולם אך הוא עיוור (גם רוחנית כנראה) וצריך מי שינחה אותו בהליכה בחיים. ביחד, כאשר הם משתפים פעולה, הם עוזרים ותומכים אחד בשני. העיוור מרכיב את הנכה על גבו והרואה הנכה מוביל את העיוור המהלך אל עבר יעדו.
הקבוע והמשתנה בחיינו
אם נתבונן בהשפעת הרגשות על המערכת שלנו, נראה שרגשות שליליים יוצרים כיווץ, ורגשות חיוביים יוצרים התרחבות. התחושות והרגשות משתנים ונעים לאורך החיים בין כיווץ להתרחבות באופן טבעי, אך המודעות לרגשות היא תמיד ניטרלית, היא ערה לכיווץ ולהתרחבות אך לא מושפעת אל מול הדרמות וההשתנות המתמדת.
לפי היוגה, המקום המודע, הרואה את הדברים כהווייתם הוא יציב. משם ניתן לפעול פעולות מועילות שלא מבוססות על כיווץ והתרחבות אלא מבוססות על ראיה נקיה של העצמי את הסיטואציות השונות המופיעות השקם וערב בחיינו. היוגה טוענת אין צורך לשנות את המחשבות והרגשות העולים בתוכנו, אלא רק ללמוד להבחין בהם, להפנות אליהם את ת"ל ויחד עם קשת הרגשות לפעול בפעולה מותאמת סיטואציה. כאשר פעולות האדם תהיינה מבוססות על המקום המודע הן תהיינה מועילות ומיטיבות. כאשר האדם מתבסס בעצמו, בפורושה שהינו, הוא למעשה יהיה זה השוהה בטבעו האמיתי, הרואה. אור המודעות יתגלה, אט אט למלוא תפארתו והאדם יבין את תכליתו שהיא גילוי עצמו לשם יכולתו לפעול בצורה אנושית ולתמוך בקיום שלו וקיום סביבתו.
החיים מורכבים מאוסף של סיטואציות עוקבות, כל סיטואציה היא ייחודית וזקוקה להתבוננות מחדש. הפעולה המועילה נובעת מהכרה נקייה המאפשרת התבוננות על החיים כפי שהם ועל הסיטואציה. ממקום זה הפעולה תמיד תהיה פעולה של שירות ותמיכה.
האדם המודע, זה שזוהר במהות הפנימית שלו, לומד מכל התנסות, לא משנה אם זו התנסות נעימה או פחות נעימה, מכווצת או משמחת, תמיד ניתן ללמוד מתוצאות הפעולות ולהגדיל את האור הפנימי.
בתהליך היוגה נדמה לנו שהמודעות גדלה מפעם לפעם אך המודעות עצמה אינה משתנה, היא קבועה, זוהרת, מלאה בנעם רוחני. זהו רק המיסוך של ההכרה שיורד בהדרגה עד שההכרה צלולה והאדם יכול לזרוח דרכה. הדבר דומה לבוץ שמכסה על מנורה, המנורה תמיד דולקת אך היא מכוסה ועל כן לא רואים את האור. מהרגע שהאדם ינקה את הכיסויים שמכסים על אור המודעות, המודעות תתגלה ותזרח דרך האדם.
באדם ניתן לראות את שני הפוטנציאלים האלה, הם זקוקים אחד לשני ותומכים אחד בשני. הקבוע מתגלה דרך המשתנה, ולהיפך. הם התנאים המתאימים האחד עבור השני.
תורות היוגה והסאנקהיה מנסות לומר לנו, להשקיע מאמץ בלמצוא את המהות המודעת, הזוהרת והפנימית שהיא אנחנו ולהשתמש במערכת הפיזית מנטלית הנפלאה שקיבלנו כדי לגלות את טבעינו המודע ולהגשים את הפוטנציאל האנושי שלנו.
כאשר פרקריטי תגשים את הפוטנציאל שלה וגם פורושה יתגשם, החיים ימלאו את התכלית במלואם, גם פורושה יהיה גלוי, רואה, זוהר וגם פרקריטי שממשיכה להתקיים תגשים את עצמה בצורה של שירות כי הרי תכליתה מלכתחילה היה תמיד לשרת – קודם כל את גילוי הרואה ואז את המשך התמיכה בקיום.
כיצד אור המודעות מתגלה?
דרך תרגול המדיטציה של התבוננות האדם לומד שכל התופעות המצויות בתוכו ומסביבו משתנות ללא הרף, צלילם, ריחות, מראות, מחשבות ורגשות ובאותו זמן הוא רואה שהוא הינו קבוע, מודע באותו האופן לכל התופעות המשתנות בהכרתו, בהדרגה ידיעה זו מתבססת עד שהיא נוכחת בחייו של האדם.
החיבור ליום יום
השלב בו הידע המבחין מתגלה ואור המודעות זורח דרך האדם הוא שלב מאוד חשוב ומרגש. אולם, כדי להשריש את הידע ולבסס אותו בחיי היומיום אנו צריכים להתחיל לפעול פעולות שיבססו את הזהות המוארת והמודעת הזו. כאשר נתחיל לפעול פעולות ביומיום מתוך חוסר אנוכיות, מתוך רצון לתמיכה בקיום ולהיטיב עם עצמנו ועם אנשים סביבנו אז אור המודעות יופץ לכל עבר. דרך הפעולות המודעות האדם מגשים את עצמו ואת אנושיותו. נוכל לחוש ולראות את השפע של האור שמתקיים בחיינו כאשר אנו בוחרים בפעולותינו מתוך חופש בחירה ואור המודעות יכול לזרוח דרכינו.
בתקווה שהאור של כל אחד מאיתנו יהדהד עוד ועוד במעגלים ההולכים ומתרחבים אל עבר כל מי שזקוק לאור, אהבה, חמלה וקבלה.
