משחר האנושות האדם חיפש אחר משמעות ותכלית ושאל שאלות מהותיות כמו מי הוא? מהו הקיום? וכיצד הוא יכול להגשים את עצמו בתוך היקום שנולד אליו. לשאלות אלו ונוספות היוגה נותנת מענה כולל בכל ההיבטים והרבדים המתקיימים ובבריאה.
בחיים יש סבל – כך אמר הבודהה וגם הרשים הקדמונים. הסבל טמון בחיים מעצם הקיום בגוף חומרי. טבעו של החומרי תמיד להיווצר, להתקיים ולהתכלות. האדם תמיד יזדקן, יחלה במשהו ולבסוף יחזיר נשמתו לאינסוף השרוי בכל. זהו חוק החיים, ככה הם הדברים.
האדם, מזוהה עם טבעו החולף, אינו מודע לטבעו האמיתי הרוחי, חושב שיוכל להשיג את ההגשמה והאושר האולטימטיביים מן החומרי. אולם החיים מלמדים אותנו שלא כך הדבר, תמיד האדם יפגוש בסבל, הסבל בחיים הוא בלתי נמנע. בסוטרה 2.15 פטנג'לי כותב כי החכם יודע זאת:
2.15 "אך עבור בעל יכולת ההבחנה, הסבל טבוע בכל הדברים, בגלל הסבל הכרוך בהשתנות הטבעית של היקום, בגלל הצער שאנו חווים, בגלל דפוסי הפעולה שלנו (saṃskāra) וכן בגלל חוסר היציבות של איכויות החומר (guṇas)"
אם כך, הגורם לסבלו של האדם הוא אי ידיעה avidya, אי ידיעת טבעו האמיתי הרוחי. אי ההפרדה בין הרוח לחומר היא הגורם לסבל. יחד עם זאת הרישים חקרו וגילו שכן ייתכנו חיים ללא סבל. אם אי הידיעה היא הגורם לסבל הרי שהידיעה vidya תשחרר את האדם מסבלו.
בסאנקהיה קאריקה נאמר בקאריקה הראשונה:
1. כאשר אדם מושפע משלושת סוגי הסבל, שם עולה כמיהה לדעת כיצד ניתן להדוף אותו. אם יאמר כי החקירה, של הדיפת הסבל, חסרת ערך מכיוון שקיימות כבר שיטות להדיפת הסבל, אין הדבר כך, מכיוון שהן לא שלמות, ולא קבועות.
מכאן שהשיטה של הסאנקהיה (עליה מתבססת היוגה) מהווה את הדרך לשחרור אמיתי וקבוע מסוגי הסבל השונים.
ועוד נאמר בקאריקה השנייה:
2. השיטות המסורתיות שכבר ניתנו להדיפת הסבל], הן בהחלט נגועות באי טוהר, שחיקה עם הזמן והגזמה. שיטה מועדפת על שיטות אלו], נובעת מהבחנה בין עולם התופעות המגולם, (vyakta) בין מה שאינו מגולם, (avyakta) ובין היודע (jña).
כלומר ההבחנה בין האלמנט החומרי שבאדם (פוטנציאלי או מגולם) לבין האני המודע שבו, תשחרר את האדם מן הסבל הכרוך ברצון לקבל עונג שלם וקבוע מחיי החומר.
גם פטנג'לי בטקסט "היוגה סוטרה של פטנג'לי" כותב:
2.24 הסיבה לחיבור (בין הרואה לנראה) היא אי־ידיעה (Avidya)
כלומר אי ההבחנה בין החומר לרוח באדם היא הגורמת לסבל.
2.23 החיבור בין הרואה לנראה מאפשר לנו לעבור תהליך אל עבר הבנת טבעם האמיתי ויחסי הכוחות ביניהם — הרואה (Puruṣa) כאדון השולט בהכרה, והנראה ((Prakṛti ההכרה) כנתין של האדון)
ובכן, תהליך היוגה הוא תהליך של כוננות יחסים מיטיבים בין שני האלמנטים המצויים באדם – החומרי והרוחי.
עוד הוא טוען:
2.26 הדרך אל חדילה זו היא ראייה תמידית של הבחנה khyāti viveka
משמע, שיש לייצר הבחנה בין הרוח (Puruṣa) לבין החומר (Prakṛti) וכך החיבור ביניהם יחדל לייצר התניה.
היוגה, שמקורה בהודו, נתפסת בעולם כתרגול פיזי המיועד לשיפור כוח וגמישות הגוף. אולם, למעשה, היוגה היא הרבה מעבר לכך – היא פילוסופיית חיים, ואוסף הנחיות לתרגול מעשי המפתח ראיה בהירה בעזרתה האדם יוכל להיווכח בטבעו הנצחי, המודע והמלא בנועם, ולהגיע להגשמה עצמית מלאה.
התרגול הפיזי של היוגה, הכולל את האסנות ותרגולי הנשימה מאפשר שיפור פיזי משמעותי ובאופן עקיף גם מייצב את ההכרה. תרגול יומיומי עוזר לחזק את השרירים, לשפר את הגמישות, להגביר את סיבולת הגוף ותורם לתחושת רווחה כללית, המביאה לאיזון בין מתח לרגיעה.
גם בהיבט הנפשי, היוגה מציעה כלים רבי ערך לטיפול במתח, חרדות ודיכאון. תרגולי נשימה, מדיטציה, ומיינדפולנס המובילם לרגיעה ואיזון, לשחרור מחשבות טורדניות ועזרה בבעיות קשב וריכוז. בדרך זו, היוגה מאפשרת להפחית את הלחץ הנפשי ולשפר את המצב הרגשי.
הריפוי הרוחני מכיל את כל התרגולים אך גם מביא את הפן הטקסטואלי של פילוסופיית היוגה. האדם זקוק גם להמשגה המנטלית, ההמשגה נוצרה באדם והיא חלק מתהליך הריפוי והשחרור מן הסבל, עוד היבט שחייב להיכלל בתהליך ההיווכחות העצמית.
הטקסטים היוגים מוצעים כאן לנתינת מענה הוליסטי ומקיף, לגילוי הידיעה העצמית כדרך לריפוי וצמיחה רוחנית. הקריאה בטקסטים של פילוסופיית היוגה, (יחד עם תרגולי האסאנה, הפרניאמה והמדיטציה) מאפשרת רכישה של הידע העתיק המרפא, הפנמתו, והתייצבות בו. הוא מחלחל אל הגוף והנפש ומוביל ליכולת פעולה מודעת בעולם המובילה ליצירת זהות מודעת, לצמיחה וחיבור עם הפן הרוחי. הקריאה הטקסטואלית משלימה את התרגול הפיזי, הנשימתי, והמדיטטטיבי ומאפשרת היווכחות מלאה בטבענו המודע.
קריאה ואפילו הקשבה לכתבים, מעבירה את הידע באופן נקי ומזוקק, שהרי הטקסטים נלמדו בעפ"ה והועברו בשרשרת המורים, במסורת השרוטי (הידע הנשמע) באופן שמאפשר הפנמה רב רובדית של הידע.
היוגה אינה רק דרך של בריאות פיזית או נפשית, אלא גם דרך רוחנית. היוגה פותחת לאדם אפשרות להפנות את המבט פנימה, לחקור ולהיווכח בטבעו האמיתי, הרואה והמודע, ולהגשים את עצמו. זהו תהליך של התבוננות פנימית, צמיחה רוחנית ולבסוף חיבור ואחדות של הסובייקטיביות האישית עם הפן האינסופי של היקום. הבנת אחדות זו מובילה לריפוי רוחני, שבו האדם מוצא את מטרתו ותכליתו בעולם, ומצליח להטמיע את המשמעות העמוקה של היותו בן אנוש, יודע מהי תכליתו ואילו פעולות עליו לפעול על מנת להגשים את שני הפוטנציאלים הטמונים בו- הן הגשמי והן הרוחני.
לסיכום
היוגה מציעה דרך של ריפוי וצמיחה שמאפשרת לאדם את גילוי טבעו העצמי. בעידן המודרני, שבו אנו חווים עומסים פיזיים ונפשיים רבים, היוגה מציעה פתרון הוליסטי שיכול להוביל לריפוי פנימי, צמיחה אישית והתפתחות רוחנית. על ידי תרגול קבוע של אסנות, נשימה, מדיטציה, וקריאת טקסטים יוגיים, היוגה מאפשרת לאדם להיווכח בטבעו המודע, ולחיות חיים מודעים, בריאים ומאוזנים. לפעול פעולות מיטיבות עבורו ועבור הסביבה, לזרום עם החוקי החיים ולחיות מתוך השפע שיש ליקום להציע לכל הברואים באשר הם.
