תנוחת מעבר בה הגוף מתארך לאחור ולמעלה – מהאגן ועד לקודקוד. הגוף נישא על זרועות ישרות, הכתפיים רפויות, מתרחקות מהאוזניים, החזה פתוח לפנים ומעלה, הרגליים מוארכות לאחור והירכיים אינן נוגעות בקרקע. הצוואר ארוך, המבט קדימה או מעט למעלה.
תועלות:
פותחת את החזה, הכתפיים והלב. מחזקת את הזרועות, הגב העליון והישבן. מאריכה את עמוד השדרה. מעודדת נשימה עמוקה.
סיפור התנוחה:
הכלב נחשב בתרבויות רבות לשומר הסף – ששומר על המעברים בין עולמות. במִיתולוגיה, כלב הוא לעיתים שליח של יאמה, אל המוות, או – בן לוויה לנשמה במסעה. הכלב גם מסמל נאמנות, נוכחות ומיקוד – תמיד דרוך, תמיד מחובר לרגע.
כאשר הכלב “מביט מעלה”, הוא מסמל פתיחה לתודעה גבוהה – העלאת המבט, פתיחת הלב, וחיבור לשמש הפנימית.
בויני הנשי התנוחה מאפשרת פתיחה של אזורים שקשה בד״כ לפתוח – כמו בית החזה, הלב, אזור הסולאר פלקסוס – וכל זאת דרך כוח מתון, נשימה והובלה פנימית.